גיא והשלפוחית העצבנית- סיפור לילדים

(אפשר להדגים את הסיפור בעזרת בלון עם מים. במקום לקשור את הבלון -תנו לילד להחזיק אותו בין שתי הידיים ולנסות לשמור על המים שלא יברחו מהבלון)

היה היה בלון קטן שגר בתוך הבטן של גיא. לבלון היה שם ארוך שקצת קשה להגיד. של-פו-חית.

בכל בוקר התעוררה השלפוחית, פיהקה ואמרה, אוי איזה יום ארוך. כמה עבודה יש לי.

היום התחיל ככה- גיא שתה כוס מים, הוא רצה שיהיה לגוף שלו מספיק מים כדי שהוא יהיה נקי מבפנים.  בדיוק כמו המים שאמא שופכת על הרצפה כדי לנקות את הבית.

הגוף של גיא היה שמח. המים ניקו את כל הצינורות שיש לו בגוף ואספו איתם את הלכלוך.

אבל עכשיו נשאר לו מים מלוכלכים בפנים. מי יאסוף אותם?

צינור שקוראים לו שופכן, כי הוא שופך את הפיפי לתוך השלפוחית- בלון ששומר את כל הפיפי עד שגיא ילך לשירותים.

את הבלון לא צריך לקשור כדי שהפיפי לא יברח.  בשביל זה יש לנו שער שעשוי משריר. כשאנחנו מתאפקים השער נסגר ואי אפשר לעבור.  הפיפי חייב לחכות בתוך השלפוחית. אם יהיה לו צפוף, השלפוחית תגדל קצת כדי שיהיה לו יותר מקום.   עוד מעט השלפוחית תבקש שוב ללכת לשירותים.   אם גיא עדיין יסגור את השער היא תגדל עוד קצת. כשגיא מחליט ללכת לשירותים הוא יושב על האסלה וכבר לא מתאפק.  הוא פותח את השער של הפיפי וכל הפיפי יוצא עד שהבלון-שלפוחית שלו נהיה שוב קטן-קטן.  כשגיא בשירותים הוא פותח בשמחה את השער. זאת הרגשה יותר נעימה כשאין פיפי בשלפוחית.    היום גיא חזר מהגן. השלפוחית היתה קצת מלאה ואמרה לו "הי, פסססט, יש לי פיפי".   גיא לא רצה להקשיב. הוא רץ לכבאית שלו, בדיוק קראו לו כדי לכבות שריפה.   עוד מעט זמן עבר. השלפוחית התמלאה עוד קצת וכבר לא היה לה נח.  עכשיו היא דיברה יותר בקול - "גיא, יש לי המון פיפי, לך לשירותים". אבל גיא היה באמצע לבדוק אם הכדור יכול לעוף מעל הנדנדה.   הוא לא הקשיב לשלפוחית ושמר על השער סגור.   בארוחת הערב השלפוחית כבר ממש לא יכלה יותר.   היא כבר צעקה "די! אני מתפוצצת! תלך כבר לשירותים" כמו שצועקים כשהסבלנות נגמרת.

 גיא לא רצה עכשיו ללכת לחדר אחר ולשבת על האסלה, הוא העדיף לסיים קודם את החביתה.   אז הוא שמר על השער סגור. זה כבר היה קשה הפעם.  הוא היה צריך לקפוץ על הכיסא בשביל שהפיפי לא יברח.

השער נשאר סגור כל הזמן ולפיפי כבר היה נורא צפוף בשלפוחית שהתעייפה מכל העבודה.   עכשיו היא כבר כעסה שלא מקשיבים לה. היא ניסתה לפתוח את השער בכוח.  עוד פעם ועוד פעם. עכשיו כבר גם השער התעייף. הוא עבד כל כך קשה כל היום. הוא רק רצה לנוח.

למחרת, כשהשלפוחית התעוררה, היא הייתה מאוד עצבנית.   היא זכרה שאתמול לא הקשיבו לה כשהיא כבר הייתה נורא גדולה והיה לה צפוף.   והשער שלה? הוא היה עדיין עייף אחרי כל העבודה של אתמול.

היום היא כבר לא חיכתה שיהיה לה הרבה פיפי.  היא ניסתה לפתוח את השער גם כשכמעט לא היה בתוכה כלום!

והשער שהיה עייף, לא התאמץ להישאר סגור.

גיא הרגיש הרגשה לא נעימה. הוא לא הצליח להתאפק. הוא היה צריך לרוץ לשירותים כל הזמן.  כשהוא הגיע לשירותים וישב על האסלה, הוא ראה שאין שם בכלל הרבה פיפי.

אמא של גיא החליטה שזה הזמן ללכת לרופא. אולי יהיה לו רעיון איך אפשר לעזור לשלפוחית שתחזור להתנהג יפה.  

הרופא הבין בדיוק מה קרה. הוא הסביר לגיא שלא כדאי להתאפק כי השלפוחית שלו רגיזה. בפעם הבאה שהוא מרגיש שהוא צריך ללכת לשירותים, כדאי לו להגיד לכבאי, לכדור ולחביתה לחכות לו בסבלנות.   יש לו משימה חשובה- ללכת לשירותים לפני שהשלפוחית שלו תכעס שלא מקשיבים לה.